וְאַיְתֵי סָנְאָה עַל אַרְעֲכוֹן וּתְהֵי צַדְיָא כִּשְׁמִטְתָא וּבְכוֹן אַעְבֵּיד פוּרְעֲנוּת דִינִין עַד דְאַגְלֵי יַתְכוֹן מֵאַחְסַנְתְּכוֹן דִיהָבֵית לְכוֹן וְתִשְׁתַּעְבְּדוּן לְבַעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּאַרְעָא דְלָא יְדַעְתּוּן אֲרֵי קִדוּם תַּקִיף כְּאֶשְׁתָּא נְפַק מִן קֳדָמַי בִּרְגַז עַד עַלְמָא יֵיחוּל:
ושמטתה. תעזוב את האדמה מלעבדה בחרישה וזריעה:
ובך. ר״ל לא מרצונך תעזוב עבודתה אלא בך תהיה העזיבה כי תהיה נעזב מנחלתך וכו׳ ולא תהיה שמה לעבדה וזה בגמול שלא שמטו בשביעית:
והעבדתיך. ר״ל אבל אתה תעבוד אדמת האויב בארץ אשר לא ידעת מאז:
כי אש. הבערתם חמתי ותשרוף עד עולם ר״ל אכעס עליכם זמן מרובה:
ושמטתה. מלשון השמטה ועזיבה כמו שמוט כל בעל משה ידו (דברים טו):
קדחתם. תוקד ענין הבערה ושריפה כמו אש קדחה באפי עליכם תוקד (לעיל טו):
ושמטתה, שעורו ושמטת וישמט בך, ומפרש ושמטת מנחלתך, וישמט בך והעבדתיך את אויביך שע"י שהלכו למצרים אחרי מות גדליה בן אחיקם שמטו את הארץ ועזבו את נחלתם (שאם היו נשארים אז בא"י לא היתה חרבה כי השאיר מהם לכורמים וליוגבים) ועי"כ נהיה השמטה גם בם בעצמם כי יצאו מחירות לעבדות שעבדו את אויביהם בארץ מצרים, שנבוכדנצר כבש אח"כ את ארץ מצרים, כי האש לעולם תוקד וכדברים האלה אמר למעלה ט"ז י"ד:
