וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּֽי־יָ֣בוֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃ {ס}

וִיהֵי כְּעַכּוֹבִיתָא בְּמֵישְׁרָא וְלָא יֶחְזֵי אֲרֵי יֵיתֵי טָבָא וְיִשְׁרֵי בְּלָא וְלַד בְּמַדְבְּרָא בַּאֲרַע סְדוֹם דְלָא אִתְיָתְבַת:

והיה. הבוטח באדם יהיה כערער הגדל בערבה:

ולא יראה. אינו רואה כשבא טובה בעולם והם הגשמים ור״ל לא עליו יהיו הגשמים:

ושכן חררים. שוכן שם ביבשות מרוב החמימות שבמדבר:

ארץ מלחה. והיא ארץ שעפרה מלוח ואינה מיושבת והוא כפל ענין במ״ש:

כערער. שם עץ מדברי וכן כערער במדבר (לקמן מח):

בערבה. ענינו כמו במדבר:

חררים. ענינו יובש כמו נחר מפוח (לעיל ו):

מלחה. מלשון מלח:

והיה ידמה כעץ העומד ערירי בערבה שלא ישיג שפע ממגד שמים ממעל כי לא יראה כי יבא טוב, ולא מסביבו ומשכניו כי שכן אצל קוצים חררים ויבשים במדבר, ולא משרשיו מתחת כי היא ארץ מלחה ולא תשב: