חֲלַף דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וְסָאִיבוּ יַת אַתְרָא הָדֵין וְאַסִיקוּ בֵיהּ בּוּסְמִין לְטַעֲוַת פַּלְחֵי כוֹכְבַיָא דְלָא יַדְעוּנוּן אִינוּן וַאֲבָהַתְהוֹן וּמַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּמְלוֹ יַת אַתְרָא הָדֵין דַם זַכָּאִין:
יען. בעבור אשר עזבו אותי:
וינכרו. עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר״ל לא הקריבו שם לפני כאילו היתה ארצי:
ויקטרו בו. אבל קטרו בו לאלהים אחרים:
המה וכו׳. מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וכו׳:
דם נקים. דמי הילדים שהקריבו לפני העכו״ם:
וינכרו. מלשון נכר וזרות:
וינכרו, יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, עז"א אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי בנו במות התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו ג"כ עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה (ז' ל'):
