וְאָֽמַרְתָּ֙ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהֹוָ֔ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְיֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר כׇּל־שֹׁמְעָ֖הּ תִּצַּ֥לְנָה אׇזְנָֽיו׃

ומזקני העם. הלוך עמך ומזקני העם מוסב על הלוך ומזקני העם עמך:

וְתֵימַר קַבִּילוּ פִתְגָמָא דַייָ מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָא עַל אַתְרָא הָדֵין דְכָל דְיִשְׁמְעִינֵיהּ יִצְלַן אוּדְנוֹהִי:

כל שומעה. כל השומע הרעה ההיא ירעשו אזניו תנועת הרעד:

תצלנה. ענין תנועת הרעש וכן לקול צללו שפתי (חבקוק ג׳:ט״ז):