וְלָא אֲמָרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ דְאַסִיק יָתָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם דְדַבֵּר יָתָנָא בְמַדְבְּרָא בַּאֲרַע מֵישַׁר וְחָרוֹב בַּאֲרַע צַדְיָא וְטוּלֵימוֹתָא בַּאֲרַע דְלָא עָדָא בָּהּ אֱנַשׁ וְלָא אִתּוֹתַב אֱנָשָׁא תַּמָן:
ולא אמרו. לא חזרו מדרכם לומר איה ה׳ ר״ל נשוב לעבוד את ה׳ אשר העלה אותנו מארץ מצרים:
המוליך וכו׳. ר״ל ולא תעינו בדרך ולא חסרנו דבר:
בארץ וכו׳. כפל הדבר במ״ש פעמים רבות להפלגת הענין וכדרך המליצה:
לא עבר. בדרך העברה:
ולא ישב. בקביעות מקום:
ערבה. הוא כמו מדבר:
ושוחה. מקום גומות ובורות כמו בשחת עשו (תהלים ט):
ציה. ענין שממון:
וצלמות. צלו של מות ר״ל חשכת הקבר:
ולא אמרו ומלבד מה שלא הבחינו בין הטוב והרע, עוד לא שמו לב על חסרון התועלת ועל ההיזק שימשך להם עתה, אחר שעדן חוסים תחת צל ה', א. שהוציאם ממצרים משעבוד ועבדות, ועז"א ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים, ב. בדרכם במדבר שרק בו ימצאו מחסורם, ועז"א המוליך אותנו במדבר, כי המדבר הזה א"א שימצאו בו מחייתם בדרך טבעי מפני ג' דברים, א. שהוא בלתי ראוי לישוב מצד המקום והאדמה שמלא ערבה ושוחה וחפירות, ב. מצד האויר, בין השמיימי שהוא ציה מחום השמש הבוער, בין האוירי הוא צלמות ועפוש האויר, ג. מצד חסרון ההכנה לישוב מלא חול ונחשים וכדומה, ועז"א בארץ לא עבר בה איש:
