וְאָעֵלִית יַתְכוֹן לַאֲרַע דְיִשְׂרָאֵל דַהֲוַת מְנַצְבָא כְכַרְמְלָא לְמֵיכַל אִבָּהּ וְטוּבָהּ וְעַלְתּוּן וְסָאֵיבְתּוּן יַת אֲרַע בֵּית שְׁכִינְתִּי וְאַחְסַנְתִּי שַׁוֵיתוּן לְפוּלְחָן טַעֲוָתָא:
ואביא. הלא הבאתי אתכם משם אל ארץ הכרמל ר״ל מקום שדות וכרמים:
ותטמאו. במה שעבדתם בה לעכו״ם:
ונחלתי. ארץ ישראל שהיא נחלתי שמתם להיות מתועב לפני:
הכרמל. ענין מקום שדות וכרמים וכן ונוער בשן וכרמל (ישעיה לג):
ואביא, אחרי שחשב חטא אבותיהם יוצאי מצרים חושב חטא בניהם, אתכם הבאתי אל ארץ הכרמל (הגם שאבותיכם חטאו), והיה תכלית ההבאה שני דברים, א. לאכול פריה לשבוע מטוב הגשמי, ב. לאכול טובה באשר היא ארץ מוכנת להשיג בה הטוב האמתי והאושר הנפשי, ובשניהם היו בהפך, כי ותבאו, עת באתם, נגד לאכול פריה טמאתם את ארצי, במעשים מגועלים מונעים ההצלחה הגשמיית, ג. נגד לאכול טובה אמר נחלתי מצד שהיא נחלת ה', כי אחר שנכנסו ישראל לארץ נכנסה תחת השגחת ה' ונעשית נחלתו, שמתם אותה לתועבה: