וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּעָרִ֛ים אֲשֶׁר־הָפַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֤ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צׇהֳרָֽיִם׃

וִיהֵי גַבְרָא הַהוּא כְּקִרְוַיָא דַהֲפָךְ יְיָ בְּרוּגְזֵיהּ וְלָא אִתּוֹתְבָא וְיִשְׁמַע צַוְחָתָא בְּצַפְרָא וְיַבָּבָא בְּעִדַן טִיהֲרָא:

והיה האיש ההוא. זה המבשר:

כערים וכו׳. הם סדום וחברותיה:

ולא נחם. משגזר עליהם הפיכה לא חשב מחשבה אחרת לבטל הגזירה:

ושמע. המבשר הזה ישמע מאוהביו זעקת צרה ותרועת יללה:

נחם. ענין הפוך מחשבה:

ותרועה. ענין זעקת יללה כמו נפשו ירעה לו (ישעיהו ט״ו:ד׳):

והיה, האיש הזה היה דומה כערים אשר הפך ה' וכן נאבד הוא וכל אשר לו ע"י מנשה, ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה על אשר לא מותתני מרחם על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם ע"י כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה':