וּבִנְבִיאֵ֥י שֹׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

וּבִנְבִיֵי שֹׁמְרוֹן חֲזֵיתִי רְשַׁע מִתְנַבָּן בְּשׁוּם טַעֲוָתָא וּמַטְעַן יַת עַמִי יַת יִשְׂרָאֵל:

ובנביאי שומרון. ר״ל כמו שמאז ראיתי בנביאי שומרון דבר גרוע מבלי טעם וזהו מה שנבאו בשם הבעל והתעו את עמו ללכת בדרך רעה:

תפלה. ענין דבר גרוע מבלי טעם וכן ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א׳:כ״ב):

ויתעו. מלשון תועה:

ובנביאי שמרון וכו' ובנביאי ירושלים וכו', אומר שראה כי נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון, כי בנביאי שומרון ראיתי תפלה שהם לא חטאו בזדון ובמרמה רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש וע"כ הנבאו בבעל ובזה התעו את ישראל, אבל ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע"י שנאפו ורצו למלאות תאות לבם לכן הלכו בשקר שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו, עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם: