לָכֵן֩ יִהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ וְנָ֣פְלוּ בָ֑הּ כִּי־אָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֥ם רָעָ֛ה שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

בְּכֵן תְּהֵי אוֹרְחַתְהוֹן לָהוֹן כְּמַשְׁרוֹעִין בְּקִבְלָא יִתְקְלוּן וְיִפְּלוּן בָּהּ אֲרֵי אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן בִּישְׁתָא שְׁנַת סְעוֹרָן חוֹבֵיהוֹן אֲמַר יְיָ:

דרכם להם. ר״ל יוכשלו בדרכם כמו ההולך באפלה במקום חלק שהוא נוח שימעדו רגליו:

ידחו. יהיו נדחים ממקומם ויפלו בדרך:

כי אביא. בזה יפרש ראשית המקרא לומר המכשול יהיה כי אביא הרעה:

פקודתם. זכרון עונותיהם לשלם עליהם גמול:

כחלקלקות. מלשון חלק:

באפילה. ענין חושך:

פקודתם. ענין זכרון:

לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה, כי ההולך בדרך חלק ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפלה אז ידחו ונפלו בה בהחלקלקות, כן אם היה הנביא והכהן מראים להם הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע כי אביא עליהם רעה, כי נתמלאה סאתם: