כִּ֣י אִם־חַי־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם׃ {פ}

אֱלָהֵין יְהוֹן מִשְׁתְּעָן בִּגְבוּרְתָּא דַייָ דְאַסֵיק וּדְאַיְתֵי יַת זַרְעָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲרַע צִפּוּנָא וּמִן מְדִינָתָא דְאַגְלֵיתִינוּן לְתַמָן וְיַתְבוּן עַל אַרְעֲהוֹן:

כי אם. כי אז יאמרו בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ מארץ צפונה ומשאר ארצות וכו׳ כי הגאולה ההיא יזכר יותר בפי האנשים לפי מרבית החשיבות:

הדחתים. הדחתי אותם (וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו הדיח אותם שם וכמדברים בעדם):

וישבו. כן יאמרו בשבועתם חי ה׳ אשר העלה וכו׳ והמה יושבים על אדמתם: