וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ׃

וּנְסֵיב חֲנַנְיָה נְבִיָא שִׁקְרָא יַת נִירָא מֵעַל צַוַר יִרְמְיָה נְבִיָא וְתַבְּרֵיהּ:

את המוטה. מן המוטות שנתן על צוארו בדבר ה׳ כמ״ש למעלה ויתכן שעדיין לא שלחם אל המלכים האמורים למעלה או שנשאר אחת על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה:

וישברהו. שבר הקשר שהיה במוטה ולכן אמר בלשון זכר:

המוטה. עץ העול:

ויקח חנניה, מבואר אצלנו כ"פ שאם יעשה הנביא איזה פעולה עם נבואתו, גם נבואה לרע היתה מתקיימת בכל אופן, ויען שירמיהו עשה פעולה מוסרות ומוטות שא"א שלא תתקיים נבואה זאת שהיה בה מעשה, לקח חנניה המוט וישברהו לבטל המעשה ע"י מעשה אחרת: