יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ עָשׂ֨וּ נְבָלָ֜ה בְּיִשְׂרָאֵ֗ל וַיְנַֽאֲפוּ֙ אֶת־נְשֵׁ֣י רֵֽעֵיהֶ֔ם וַיְדַבְּר֨וּ דָבָ֤ר בִּשְׁמִי֙ שֶׁ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר ל֣וֹא צִוִּיתִ֑ם וְאָנֹכִ֛י (הוידע) [הַיּוֹדֵ֥עַ] וָעֵ֖ד נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

חֲלַף דַעֲבָדוּ קְלָנָא בְּיִשְׂרָאֵל וְזַנִיאוּ יַת נְשֵׁי חַבְרֵיהוֹן וּמַלִילוּ פִּתְגָמָא בִשְׁמִי שִׁקְרָא דְלָא פַקֵידְתִּינוּן וּקְדָמַי גְלֵי וּמֵימְרֵי סָהִיד אֲמַר יְיָ:

יען. בעבור שעשו נבלה וזנו עם נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר:

הידוע. אשר דברו שקר כי לא צויתים:

ועד. כי ראיתי את אשר נאפו:

נבלה. דבר כעור ומגונה וכן כי נבלה עשה בישראל (בראשית ל״ד:ז׳):

ועד. מל׳ עדות:

ואנכי היודע ועד היודע שהם נביאי שקר, ועד על הניאוף: