כׇּל־מְאַהֲבַ֣יִךְ שְׁכֵח֔וּךְ אוֹתָ֖ךְ לֹ֣א יִדְרֹ֑שׁוּ כִּי֩ מַכַּ֨ת אוֹיֵ֤ב הִכִּיתִיךְ֙ מוּסַ֣ר אַכְזָרִ֔י עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנֵ֔ךְ עָצְמ֖וּ חַטֹּאתָֽיִךְ׃

כָּל רַחֲמִיךְ אַנְשִׁיוּךְ מִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ לָא תְבָעוּ אֲרֵי מְחַת סָנְאָה אַלְקֵיתִיךְ יִסוּר אַכְזְרָאִין עַל דִסְגִיאוּ חוֹבַיִךְ תַּקִיפֵי חַטְאָיִךְ:

כל מאהביך. כל האוהבים אותך שכחו בך ולא ידרשו אותך לבקרך בעת החולי:

כי מכת אויב הכיתיך. הכיתי אותך כאויב המכה בייסורי אכזרי ולכן חשבו כולם שמאסתי בך:

על רוב עוונך. ר״ל אולם לא על חנם הכיתיך כי אם על רוב עוונך כי רבו חטאתיך:

מוסר. מלשון יסורים:

עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (לעיל טו):

כל מאהביך, וגם היית כחולה שהכל מתיאשים ממנו שכל מאהביך שכחוך, וגם כשיבואו לראותך, אותך לא ידרשו, לשאול אם הוקל החולי, כי נדמית כחולה שאינו מקוה עוד לחיות, כי מה שהכיתיך מכת אויב היה על רוב עונך, האויב ממית ואינו מיסר ביסורין, ואם הוא אכזרי מוסיף ליסר את המוכה ביסורים קשים ואני הכיתיך מכת אויב מכת מות, וגם ביסורים גדולים, כי מה שעשיתי אלה לך היה על רוב עונך בכמות ועל שחטאתיך עצמו באיכות, וא"כ, מה תזעק על שברך הלא על רוב עונך עשיתי אלה לך, ויש לך לזעוק על עונך שהם גרמו זאת, בשגם שאחר שעשיתי זאת בסבת עונך הלא אם תשוב בתשובה יחדלו המכות והיסורין: