ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ׃

וַי אֲרֵי רַב יוֹמָא הַהוּא לֵית דִכְוָתֵיהּ וְעִדַן עָקָא הוּא לְיַעֲקֹב וּמִנָהּ יִתְפְּרַק:

הוי. יש להתאונן כי היום ההוא יהיה גדול מאד רצה לומר צרות גדולות ומרובות יהיו אז:

מאין כמוהו. ר״ל כמה שאנו רואים בו שאין כמוהו לכן יקרא גדול ודוגמתו מאין כמוך ה׳ (לעיל י):

ועת צרה. אז יהיה עת צרה לישראל אבל מן הצרה ההיא תצא לו עוד תשועה:

הוי, ר"ל כי גבר ידיו על חלציו צועק הוי כי גדול היום ההוא וגם הזמן שאחריו עת צרה היא ליעקב, משיב להם הנביא הלא ממנה יושע, כי והיה ביום ההוא אשבור עלו מעל צוארך, שמאז נשבר עול גלות בבל, והעול הוא כובד המס והעבודה, ולפעמים ישבר העול ועדיין אסורים במוסרות השיעבוד, שהם תחת ממשלתו, כמו שהיו תחת מוסרות כורש בלא עול כבד, אומר שאח"כ גם מוסרותיך אנתק כי לא יעבדו בו עוד זרים: