שַׁאֲלוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ אִם־יֹלֵ֖ד זָכָ֑ר מַדּ֩וּעַ֩ רָאִ֨יתִי כׇל־גֶּ֜בֶר יָדָ֤יו עַל־חֲלָצָיו֙ כַּיּ֣וֹלֵדָ֔ה וְנֶהֶפְכ֥וּ כׇל־פָּנִ֖ים לְיֵרָקֽוֹן׃

שְׁאִילוּ כְּעַן וַחֲזוֹ אִם יְלִיד דְבַר מָדֵין חֲזֵיתִי כָּל גְבַר יְדוֹהִי מַחְתָן עַל חַרְצֵיהּ כְּיָלֵידְתָּא וּמִשְׁתַּנִין כָּל אַפַּיָא לְמֶהֱוֵי כְּיַרְקְנָא:

שאלו נא וראו. אמר בדרך מליצה שאלו עתה לאנשים וראו מה הנעשה בעולם אם דרך הזכר ללדת בנים להיות לו חבלי יולדה וכאומר הלא זה לא יהיה מעולם ומדוע א״כ ראיתי כל גבר תומך ידיו על חלציו כדרך היולדה בעת יבואו לה חבלים וכל פני האנשים נהפכו למראה ירוק כדרך האשה הכורעת ללדת:

כל גבר. כל איש:

חלציו. מתניו:

לירקון. למראה ירוק:

שאלו נא וראו אם יולד זכר, יאמר להם למה תפחדו אתם, והמליצה תמליץ מדינה הנכבשת מני צר כאשה הרה שבאו לה חבלי יולדה, כי כן תפלט האם, שהיא העיר, את בניה מבטנה, ותפתח את מקור דמיה, אולם הזכר שהוא גרם ההריון שע"י באו לה חבלי יולדה הוא לא יחיל ויכאב בעת הולדת, וכן ימשיל שישראל הם גרמו החבלים לבבל והם כדוגמת הזכר שהוא גורם החבלים ואין להם לחיל ולזעוק בחבליהם ועז"א וכי הזכר יוליד ויבא עד משבר בחבלי יולדה, וא"כ מדוע ראיתי כל גבר מישראל ידיו על חלציו כיולדה, ולמה יחרדו מן החבלים שבאו על בבל: