וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}

וְאֶשְׂבַּע נְפַשׁ כַּהֲנַיָא תַּפְנוּקִין וְעַמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת טוּבִי דִיהָבִית לְהוֹן יִשְׂבְּעוּן אֲמַר יְיָ:

ורויתי. לפי שבעת החורבן היה נעדר מהכהנים מיתר אשי ה׳ לכן אמר הנה אז אשביע נפש הכהנים דשן כי יאכלו בשר הקדשים:

את טובי. את הטוב הבא להם מאתי:

ורויתי. ענין שביעה:

דשן. ענין שומן:

ורויתי נפש הכהנים דשן, שהכהנים העוסקים בעבודה תרוה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועי"כ עמי את טובי ישבעו שיהיה להם כל טוב לשובע: