כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דִיהַב רַחֲמִין לְעַמָא דִנְפַק מִמִצְרַיִם סִפּוּק צָרְכֵיהוֹן בְּמַדְבְּרָא כַּד הֲווֹ מְעָרְקִין מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא דַבֵּר בְּמֵימְרֵיהּ לְאַשְׁרָאָה בֵּית נְיָחָא יִשְׂרָאֵל:
עם שרידי חרב. עם ישראל הנשארים מחרב מצרים המתנכלים אותם להמיתם העם ההוא מצא חן בעיני בעת שהלכו אחרי במדבר ארץ לא זרועה:
הלוך. לכן הלך ישראל למקום מרגועם לרשת את הארץ לשבת בה בהשקט:
שרידי. ענין שארית ושיור כמו שריד ופליט (לקמן מב):
להרגיעו. ענין מנוחה וההשקט כמו ומצאו מרגוע לנפשכם (לעיל ו):
כה אמר ה' מצא חן במדבר, עתה יספר איך יהיה החסד הזה שיתעורר אז להקדים אלהותו עליהם מצד החסד מבלי השקף על הכנתם, והדברים מגבילים, נגד מ"ש למעלה (סי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר, שישראל הקדימו לה' תחלה חסד במה שהכירו אלהותו בעוד לא קבלו טובה מאתו, ואח"ז אהבת כלולים בעת שנתקשרו עמו בברית כלולות ועשה להם טובות ונפלאות, ואח"ז הלכו אחריו אל המדבר בגודל בטחונם, וה' ישיב להם גמולם ג"כ, אבל בהפך הסדר מלמעלה למטה, תחלה מצא עם שרידי חרב חן במדבר, שהנביאים המליצו את הגלות בשם מדבר, כמ"ש והוצאת אותם אל מדבר העמים (יחזקאל סי' כ') והולכתיה המדבר (הושע ב') ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב, אחרי ההרג והשמדות שיעשו בהם לבסוף ימצא חן במדבר ויוקל הגלות מעליהם, וה' הלוך להרגיעו, ילך אליהם אל המדבר להמציא להם מרגוע, וזה נגד מ"ש לכתך אחרי במדבר, וכן ילך ה' אליהם אל המדבר, שהוא הגלות שהוא מדבר העמים:
