כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דִיהַב שִׁמְשָׁא לְאַנְהָרָא בִּימָמָא גְּזֵירָת סִיהֲרָא וְכוֹכְבַיָּא לְאַנְהָרָא בְלֵילְיָא נְזַף בְּיַמָא וְהָמָן גַלוֹהִי יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ:

נותן שמש. הנותן את השמש להאיר בכל יום ונותן חוקות ירח וכוכבים להאיר בכל לילה:

רוגע הים. הבוקע הים לפני בני ישראל בצאתם ממצרים:

ויהמו גליו. רצה לומר עם כי גליו היו הומים בקול גדול והיו שואפים והולכים עכ״ז בקעו ולא הלכו הגלים כדרכם:

חוקת. ענין דבר קבוע:

רוגע. ענין בקיעה כמו עורי רגע (איוב ו):

כה אמר ה' מבאר בפרטות שני דברים אלה, א. שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וז"ש כמו שמה שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח וכו' שכל אלה חקים טבעיים: