אִם־יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כׇּל־הַיָּמִֽים׃ {ס}

כְּמָה דְלֵית אֶפְשַׁר דִיעִידוּן קְיָמַיָא הָאִלֵין מִן קָדָמַי אֲמַר יְיָ אַף זַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יִבַטְלוּן מִלְמֶהֱוֵי עַם מְשַׁמֵשׁ קָדָמַי כָּל יוֹמַיָא:

אם ימושו החוקים. אם חוקות השמש והירח יסורו מלפני לבל יאיר כי אם בזמנו הקבוע לו אז גם זרע ישראל ישבתו וכו׳ ור״ל כמו שהחוקים האלה לא ימושו כן זרע ישראל לא ישבתו:

מהיות גוי לפני. לבלי היות לפני גוי ר״ל עם מיוחד:

כל הימים. ר״ל כל הימים ישבתו וכו׳ כמו החוקים האלה כלומר כמו שהם לא ימושו כן וכו׳:

ימושו. ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב):

ישבתו. ענין ביטול:

אם ימשו החקים האלה מלפני שהם טבעיים קבועים לנצח, כן גם זרע ישראל לא ישבתו מהיות גוי לפני שלא תשתנה בחירתם מלהיות גוי קדוש עומד לפני: