הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה (בשנת) [בַּשָּׁנָה֙] הָעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃

פִּתְגַם נְבוּאָה דַהֲוָה עִם יִרְמְיָה מִן קֳדָם יְיָ בְּשַׁתָּא עֲשִׂירֵיתָא לְצִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה הִיא שַׁתָּא תַּמְנֵי עַסְרֵי שְׁנִין לִנְבוּכַדְרֶאצַר:

שמונה עשרה. כי נבוכדנצר מלך בד׳ ליהויקים והוא מלך י״א שנים הרי ח׳ שנים ויכניה בנו מלך ג׳ חדשים וי׳ ימים ואחריו מלך צדקיה אם כן עשירית לצדקיה היא י״ח לנבוכדנצר:

הדבר, טרם יספר מה שצוהו ה' לעשות מעשה בפועל, (ע"י קנית שדה חנמאל) להיות לאות כי עוד יקנו בתים ושדות בארץ הזאת, הקדים כי בעת ההיא היה חורבן הארץ גלוי בלי ספק, א. שהיה בשנת שמונה עשרה לנבוכדנצר: