כִּדְנַן אֲמַר יְיָ עוֹד יִשְׁתְּמַע בְּאַתְרָא הָדֵין דְאַתּוּן אָמְרִין חָרוֹב הוּא מִבְּלִי אֱנָשָׁא וּמִבְּלִי בְעִירָא בְּקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּבְשׁוּקֵי יְרוּשְׁלֵם דְצַדְיָן מִבְּלִי אֱנָשָׁא וּמִבְּלִי יָתֵיב וּמִבְּלִי בְעִירָא:
חרב הוא. ר״ל עד עולם יהיה חרב ושמם מבלי ימצא שם אדם ובהמה:
בערי יהודה. לתוספת ביאור יפרש עתה מה הוא המקום ואמר בערי יהודה וכו׳:
הנשמות. אשר הם שוממות מבלי אדם עובר שם ומבלי אדם יושב בהם:
חרב. מל׳ חורבן: הנשמות: מלשון שממון:
במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז"א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע"י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה:
