וְטִ֣הַרְתִּ֔ים מִכׇּל־עֲוֺנָ֖ם אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֑י וְסָלַחְתִּ֗י (לכול) [לְכׇל־]עֲוֺנֽוֹתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֔י וַאֲשֶׁ֖ר פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃

וֶאֱדַכִּינוּן מִכָּל חוֹבֵיהוֹן דְחָבוּ קֳדָמַי וְאֶשְׁבּוֹק לְכָל חוֹבֵיהוֹן דְחָבוּ קֳדָמַי וְדִמְרָדוּ בְמֵימְרִי:

וטהרתים. ר״ל אמחול עוונם ויהיו מטוהרים מטומאת העון:

וסלחתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

פשעו בי. מרדו בי:

וטהרתים, על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה וטהרתי, נגד הקטרוג וסלחתי: