הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וּנְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֣ל ׀ וְכׇל־חֵיל֡וֹ וְכׇל־מַמְלְכ֣וֹת אֶ֩רֶץ֩ מֶמְשֶׁ֨לֶת יָד֜וֹ וְכׇל־הָעַמִּ֗ים נִלְחָמִ֧ים עַל־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם וְעַל־כׇּל־עָרֶ֖יהָ לֵאמֹֽר׃

פִּתְגַם נְבוּאָה הֲוָה עִם יִרְמְיָה מִן קֳדָם יְיָ וּנְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְכָל מַשִׁרְיָתֵיהּ וְכָל מַלְכְּוַת אַרְעָא שׁוּלְטַן יְדֵיהּ וְכָל עַמְמַיָא מַגִיחִין קְרָבָא עַל יְרוּשְׁלֵם וְעַל כָּל קִרְוָהָא לְמֵימָר:

ממשלת ידו. שהוא מושל עליהם:

וכל העמים. כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו עריה. רצה לומר הסמוכים לה:

לאמר. מוסב על הדבר וכו׳ מאת ה׳ לאמר:

חילו. צבאות עמו:

וכל ממלכות וכל העמים, היינו ממלכות שהיו תחת ממשלתו וגם עמים אחרים שלא היו תחתיו והשתתפו לצור על ירושלים משנאת ישראל: