כִּי֩ עָשֹׂ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה אֶֽת־כׇּל־הַדָּבָ֣ר ׀ אֲשֶׁר־יָצָ֣א מִפִּ֗ינוּ לְקַטֵּ֞ר לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֘יִם֮ וְהַסֵּֽיךְ־לָ֣הּ נְסָכִים֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֜ינוּ אֲנַ֤חְנוּ וַאֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מְלָכֵ֣ינוּ וְשָׂרֵ֔ינוּ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַנִּֽשְׂבַּֽע־לֶ֙חֶם֙ וַנִּהְיֶ֣ה טוֹבִ֔ים וְרָעָ֖ה לֹ֥א רָאִֽינוּ׃

אֲרֵי מֶעְבַּד נַעְבֵיד יַת כָּל פִּתְגָמָא דִנְפַק מִפּוּמָנָא לְאַסָקָא בּוּסְמִין לְכוֹכְבַת שְׁמַיָא וּלְנַסָכָא לָהּ נִסְכִין כְּמָא דַעֲבַדְנָא אֲנַחְנָא וְאַבְהָתָנָא מַלְכָּנָא וְרַבְרְבָנָא בְּקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּבְשׁוּקֵי יְרוּשְׁלֵם וַהֲוֵינָא סָבְעִין לַחְמָא וַהֲוֵינָא שָׁלָן שְׁלֵיוָא וּבִישְׁתָא לָא חֲזֵינָא:

אשר יצא מפינו. אשר קבלנו על עצמנו לקטר למלכת השמים, ר״ל לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם:

והסיך לה. ולהסיך לה:

ונשבע לחם. ואז היינו שבעים לחם:

ונהיה טובים. ר״ל עשירים ומלאים טוב:

למלכת השמים. היא השמש וכן לעשות כוונים למלכת השמים (לעיל ז׳):