בָּ֤אָה קׇרְחָה֙ אֶל־עַזָּ֔ה נִדְמְתָ֥ה אַשְׁקְל֖וֹן שְׁאֵרִ֣ית עִמְקָ֑ם עַד־מָתַ֖י תִּתְגּוֹדָֽדִי׃

מְטַת פּוּרְעָנוּתָא לְיַתְבֵי עַזָה אִתְּבָר אַשְׁקְלָנָאֵי שְׁאַר תּוּקְפְהוֹן עַד אֵימָתַי תִתְהַמָמוּן:

באה קרחה. ר״ל הנה מעזה נתלש השער מכל וכל ונשארה מוקרחת ר״ל לא נשאר כלום ממנה כי פעם יכום פרעה ופעם נ״נ:

נדמתה אשקלון. נכרתה אשקלון אף השארית מהיושבים בעמקים עם כי רבים היו:

עד מתי תתגודדי. עד מתי תשרטי בשרך מחמת צער אבל כאומר הנה מאז התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נ״נ ועד מתי תתגודדי עוד ואמר בענין מליצת המקוננים:

קרחה. ענין מריטת השער וכן ולא יקרח להם (לעיל טז):

נדמתה. ענין כריתה וכן ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳):

תתגודדי. ענין שריטת הבשר כמו ולא תתגודדו (דברים יד):

באה קרחה על עזה, עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו וכן נדמתה אשקלון שארית עמקם אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז, עד מתי תתגודדי, היא מליצה הלציית, במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמ"ש לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי ג"כ, עד מתי?: