עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ׃

עַל כֵּן בְּלִבְּהוֹן מוֹאָבָאֵי כְּכִינוֹרָא הָמָן וְלִבְּהוֹן עַל אֱנַשׁ כְּרַךְ תּוּקְפֵיהוֹן כִּזְמַר אֲבוּבִין דָוֵי עַל כֵּן שְׁאָר נִכְסֵיהוֹן דִקְנוֹ יִתְבַּזְזוּן:

על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב:

כחלילים יהמה. כהמיית החלילים כן יהמה לבי על חורבן מואב:

אל אנשי. בעבור אבדן אנשי קיר חרש:

על כן. על אשר יתרון העושר ומרבית ההון שקבץ את הכל אבדו:

כחלילים. שם כלי נגון וכן ושרים כחוללים (תהלים פז):

יתרת. מלשון יתרון והוא ענין רבוי:

עשה. ענין קבוץ ואסיפה וכן וישראל עושה חיל (במדבר כד):

ע"כ לבי למואב ששם הוכו במלחמה, ולבי אל אנשי קיר חרש, ששם שכבו החולים ופצועים, (ועי' ישעיה שם פסוק י"א ומש"ש), על כן על שאבדו המלחמה, אבדו יתרת עשה, הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם: