כִּֽי־אֲנִ֞י חָשַׂ֣פְתִּי אֶת־עֵשָׂ֗ו גִּלֵּ֙יתִי֙ אֶת־מִסְתָּרָ֔יו וְנֶחְבָּ֖ה לֹ֣א יוּכָ֑ל שֻׁדַּ֥ד זַרְע֛וֹ וְאֶחָ֥יו וּשְׁכֵנָ֖יו וְאֵינֶֽנּוּ׃

אֲרֵי אֲנָא אַיְתֵיתִי בְלוֹשִׁין עַל עֵשָׂו גִלִיתִי יַת מַטְמְרוֹהִי דְאִם יִבְעִי לְאִטַמְרָא לָא יִכּוּל אִתְבְּזִיזוּ בְּנוֹהִי וַאֲחוֹהִי וְקָרִיבוֹהִי וְלַיְתִינוּן:

כי אני חשפתי. אולם היה כן כי אני גליתי מקום מחבואו:

גליתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

ונחבה לא יוכל. לא היה יכול להחביא את עצמו והנה שודד זרעו וכו׳ ואין נשאר מי מהם:

חשפתי. ענין גלוי כמו חשפי שובל (ישעיהו מ״ז:ב׳):

ונחבה. מלשון מחבואה ומסתור: