עׇזְבָ֥ה יְתֹמֶ֖יךָ אֲנִ֣י אֲחַיֶּ֑ה וְאַלְמְנוֹתֶ֖יךָ עָלַ֥י תִּבְטָֽחוּ׃ {ס}

אַתּוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל לָא תִּשְׁבַּקְתּוּן יַתְמֵיכוֹן אֲנָא אֲקַיֵם וְאַרְמַלְתְּכוֹן עַל מֵימְרִי יִתְרַחֲצָן:

עזבה יתומיך. מוסב על מלת ואיננו האמור במקרא שלפניו לומר אין נשאר מי מהם לומר מול החלל אם אתה נהרגת עזוב יתומיך ואל תחוש להם כי אני אחיה אותם לתת די ספוקם ואלמנותיך תבטחנה עלי לתת מחסורן כי לא ישאר מי שיאמר כן:

עזבה יתומיך אני אחיה, הכי היתומים שלך אשר אתה עזבת אותם (והלכת מארצך ועזבתם בלא שומרים מאויב) וכי אני אחיה אותם?, ואלמנותיך (אשר עזבת אתה) הכי עלי תבטחו?: