שָֽׁמְנ֣וּ עָֽשְׁת֗וּ גַּ֚ם עָבְר֣וּ דִבְרֵי־רָ֔ע דִּ֣ין לֹא־דָ֔נוּ דִּ֥ין יָת֖וֹם וְיַצְלִ֑יחוּ וּמִשְׁפַּ֥ט אֶבְיוֹנִ֖ים לֹ֥א שָׁפָֽטוּ׃

עֲתָרוּ אַף קְנוֹ נִכְסִין אַף עֲבָרוּ עַל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא עֲבָדוּ דְבִישׁ דִין דִקְשׁוֹט לָא דַיְיָנִין וְאִלּוּ הֲווֹ דַיְיָנִין דִין יַתְמָא הֲווֹ מַצְלִיחִין וְדִין חֲשִׁיכַיָא בְקוּשְׁטָא לֵית אִינּוּן דְיָנִין:

שמנו. נעשו שמנים וצחו בבהירות רב:

גם עברו. ר״ל גם כל דברי רע הבא לידם עברו עליהם:

דין לא דנו. לא דנו דין אמת ואפילו דין יתום ואעפ״כ הצליחו ולא נפרעתי עדיין מהם:

ומשפט. ר״ל בעבור כי הצליחו אחזו בדרכם ולא שפטו משפט האביונים אשר יצעקו מפני נוגשיהם:

שמנו. מלשון שומן:

עשתו. ענין צחות ובהירות כמו מעיו עשת שן (ש״ה ה):