עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃

אֲמַר אִלֵין דַעֲבַד אַרְעָא בְּחֵילֵיהּ שַׁכְלֵיל תֵּבֵל בְּחוּכְמְתֵיהּ וּבְסוּכְלְתָנוּתֵיהּ תְּלָא שְׁמַיָא:

עושה ארץ בכוחו. כאומר והנה בידו לקיים מאמרו כי הוא עושה ארץ בכוחו וכו׳ ואם כן הכל שלו ובידו:

נטה שמים. פירש השמים כנטיית האוהל:

תבל. הם המקומות המיושבות מבני אדם:

(טו-יט) עשה ארץ, פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, ר"ל אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע"י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע"א וה' שהוא חלק יעקב הוא יוצר הכל, והוא יריב ריב ישראל: