נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם־מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד׃ {ס}

קַיָם יְיָ צְבָאוֹת בְּמֵימְרֵיהּ אֱלָהֵין אֲמַלִינִיךְ מַשִׁרְיַת עַמְמִין סַגִיאִין כְּזַחֲלָא וִירִימוּן עֲלָךְ קָלְהוֹן:

בנפשו. ר״ל בעצמו:

כי אם. כי אשר אמלא ארצך מבני אדם מלומדי מלחמה רבי המספר כארבה והם יצעקו עליך קול הידד שהוא קול שמחת שודדים:

בנפשו. בעצמו:

כילק. מין ארבה:

וענו. ענין הרמת קול:

הידד. הוא קריאת צעקת שוללים וכן הידד נפל (שם ט״ז):

נשבע שימלא אותך אדם כילק להשחיתך: