וְלֹֽא־יִקְח֤וּ מִמְּךָ֙ אֶ֣בֶן לְפִנָּ֔ה וְאֶ֖בֶן לְמוֹסָד֑וֹת כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֛ם תִּהְיֶ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

וְלָא יִסְבוּן מִנָךְ מְלַךְ לְמָלְכוּ וְשִׁלְטוֹן לְשׁוּלְטָנוּ אֲרֵי צָדוּת עֲלַם תְּהֵי אֲמַר יְיָ:

ולא יקחו וכו׳. מאבני מפולת חרבותיך לא יקחו אבן הראוי לשומה בפנת הבית (כי הדרך לשום בפנת הבית האבן היותר יפה להיות נראה משתי הרוחות):

ואבן למוסדות. אבן חזק הראוי לשומו ביסוד:

כי שממות עולם. ולכן לא יבוא מי לשם לקחת מאבניה:

לפנה. לזויות:

למוסדות. מלשון יסוד:

ולא יקחו ממך אבן לפנה שלוקחים אבן יקרה ומוצקת (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא אבן למוסדות שהיא פחותה מאבן פנה (ר"ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב):