שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃

שְׁמָעִי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָּא עַל עַמָא הָדֵין תּוּשְׁלְמַת עוֹבָדֵיהוֹן אֲרֵי לְפִתְגָמֵי עַבְדֵי נְבִיַיָא לָא קַבִּילוּ וְאוֹרַיְתִי וְקָצוּ בָּהּ:

שמעי הארץ. אתם יושבי הארץ שמעו מה שאני מתרה בהם:

פרי מחשבותם. גמול מחשבותם:

כי על דברי. כי אל דברי אשר ביד הנביאים לא הקשיבו וגם אל תורתי שנתתי ביד משה לא הקשיבו וימאסו בה: