לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃

לְמָא דְנַן קֳדָמַי לְבוֹנְתָא דְמִשְׁבָא תֵיתֵי וְקָנֵי טַבְתָא מֵאַרַע רְחִיקָא עֲלָוָתְכוֹן לָא לְרַעֲוָא וְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן לָא יִתְקַבְּלוּן קֳדָמָי:

למה זה לי. מה נחת רוח יש לי בהקטרת הלבונה אשר תבוא משבא ובהקטרת קנה הטוב הבא מארץ מרחק:

לא לרצון. אינם לי לרצון:

לא ערבו לי. לא נעמו לי:

לבונה. מין בושם:

משבא. שם מדינה:

וקנה. הוא קנמון מסממני הקטורת:

ערבו. ענין נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (לקמן לא):

למה, וא"כ אחר כי מאסתם את דברי התורה והמצוה למה תביאו לבונה משבא, להקריב לפני לבונה בענין שמקטירים שם בשבא, והבאתם קנה הטוב מארץ מרחק, להקריב דברים שמקריבים שם לע"א, למה לי מצות חדשים לא בקשתי אותם מידכם, אחר אשר גם עלותיכם הם לא לרצון, וזה הנמשל של עמדו על דרכים שנדמו כאילו אבדו דרך ובקשו דרכים חדשים ומצות חדשות אשר בדו מלבם, וזה מפני האפקורסים שרצו לפרוק עול ולהמציא להם מצות חדשות כחקות הגוים: