וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲיִפְּל֖וּ וְלֹ֣א יָק֑וּמוּ אִם־יָשׁ֖וּב וְלֹ֥א יָשֽׁוּב׃

וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הֲיִפְּלוּן וְלָא יְקוּמוֹן אִם לְמֵיתַב גְלֵי קָדָמַי דְלָא יְתוּבוּן:

היפלו. וכי בעוונם יפלו ולא יוכלו לקום ר״ל וכי אין תשובה מועלת לשיקומו מנפילתם:

אם ישוב. וכי אם מי מהם ישוב בתשובה האם לא ישוב ה׳ מחרון אפו בתמיה דרך המקרא כשאומר שני תמיהות זא״ז נאמר בראשונה ה״א התימה ובשנייה מלת אם וכן המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (לקמן יד):

היפלו, (ה' אומר) וכי היו נופלים בלי תקומה אם ישוב ולא ישוב שנית, ר"ל כי השב מדרך הרע לדרך הטוב נקרא שב מדרכו, ואם חוזר ושב אל דרך הרע הנהו שב שנית, וישראל שבים וחוזרים ושבים, שבים מדרך הרע וחוזרים ושבים אליו, ועי"ז אין תקומה למפלתם ה' שואל. מדוע שובבה, שהם שבים תשובה נצחת, ר"ל שהם שבים לנצח מדרכם, שבים מדרך הרע אל הטוב ושוב שבים מדרך הטוב אל דרך הרע, מה הסבה לזה? משיב, שזה הוא מפני שהחזיקו בתרמית ומאנו לשוב, רק ששבים תשובה של רמאות, אומרים ששבים והוא רמאות וזיוף כי לבם על דרכם הרע, כי הנה הקשבתי השם אומר אני הקשבתי דברי תשובתם ואשמע ואבין כי לא כן ידברו הוידוי שמתודים בעת התשובה אינה כראוי ונכון, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, ר"ל כי בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, עד שיתודה על מעשיו הרעים מצד עצמם, רק מתחרטים ומתאוננים על הנזק שהגיע להם ע"י מעשיהם, כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק ע"מ שנמצא, ולכן כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, הם דומים לסוס שבעת יפגע את האויב במלחמה וירוץ לאחור עקר תכלית מרוצתו לאחור הוא כדי שיוכל לחזור וליפול על האויב בכח יותר נמרץ, כן מה ששבים מן עונותיהם אינו על מנת שלא לשוב ושלא לעשותם עוד רק על מנת שישובו לעשותם שנית ביתר שאת עת ינוח להם מצרותיהם: