וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַֽחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃ {פ}

וַאֲזַלוּ בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן וּבָתַר בַּעֲלַיָא דְאַלֵיפִינוּן אֲבַהָתְהוֹן:

שרירות לבם. מה שלבם ראה וחמד:

אשר למדום אבותם. אשר הרגילום אבותם:

שרירות. ענין ראיה כמו אשר שוררו אנשים (איוב ל״ו:כ״ד):

למדום. ענין הרגל כמו פרה למוד מדבר (לעיל ב):