כִּי־עָ֤לָֽה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃

אֲרֵי סְלֵיק מוֹתָא בַּחֲרַכָּנָא עַל בְבִרְנְיָתָנָא לְשֵׁיצָאָה יַנְקִין מִשׁוֹקָא עוּלֵימִין מֵרְחוֹבִין:

כי עלה וכו׳. אף כי סגרנו שערי הארמון לבלי תת לבוא האויב הממית הנה עלה דרך החלונות ודרך שם בא אל הארמונות ור״ל לא הועלנו בכל התחבולות וההתחכמות למנוע האויב:

להכרית. והיה בדעתו להכרית קבוצת העוללים מן החוץ שהוא מקום ששוחקים שם התינוקות כי הרג כולם ואין מי ישחק בחוצות:

בחורים. וכן הכרית הבחורים מן הרחובות ששם מנהגם ללכת תמיד:

בארמנותינו. מלשון ארמון ופלטרין:

עולל. כן יקרא רכים כמו עוללים שאלו לחם (איכה ד׳:ד׳):

מחוץ. משוק:

כי, ר"ל המורגל בפיכן בקינתכם הוא לאמר שעלה המות בחלונינו, ר"ל אתם מציירים כאילו המות עלה מעצמו וכאילו בא כגנב הבא בהצנע דרך החלון, ואתם מקוננות שעלה אל החלונות ומשם בא אל הארמונות להכרית עולל ובחורים: