דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃ {ס}

אִתְנַבֵּי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ וְתִתְרְמֵי נְבֵלְתָּא דֶאֱנָשָׁא כְּזֵיבַל מְבַדַר עַל אַפֵּי חַקְלָא וְכַעֲמִירָא מִבָּתַר חַצָדָא וְלֵית דִמְכַנֵשׁ:

דבר כה. מאמר ה׳ אל הנביא כה דבר אל ישראל נאם ה׳ וכו׳:

ונפלה. הרבה פגרי אדם יפלו על הארץ כמרבית הזבל על פני השדה וכמרבית עומרי התבואה המושלכים מאחרי הקוצר אשר דרכו לעשות עומרים ומניחם ע״פ השדה והולך להלן לקצור עוד:

ואין מאסף. אין מי יכנס את ההרוגים אל הקבר כי הנשארים יתפחדו לצאת ממקום מחבואם:

נבלת. כן נקרא פגר המת:

כדומן. כזבל:

וכעמיר. כן נקרא אגודת שבלי התבואה כמו ושכחת עומר (דברים כד):

מאסף. ענין הכנסה:

דבר כה נאום ה', ר"ל ואני מצוכם בשם ה' לא כן תדברו בקינתכם, אל תאמרו שהמות עשה זאת, ושבא דרך חלון כגנב, רק דבר ואמור בקינה, שכה נאום ה', ה' דבר כה, והוא שלח את המשחית ולא בא מעצמו, ולא בא דרך חלונות רק ה' דבר שתפול נבלת האדם על פני השדה, כדומן וכעמיר, ר"ל העמיר נופל ע"י הקוצר ולעומת זה מאספים אותו הביתה, והדומן נופל מעצמו ואין מאסף אותו, ונבלתם תפול כעמיר שיהיה ע"י הקוצר שהוא האויב, ועכ"ז ואין מאסף כי יהיה כדומן על פני השדה: