כִּי־גוֹי֙ עָלָ֣ה עַל־אַרְצִ֔י עָצ֖וּם וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר שִׁנָּיו֙ שִׁנֵּ֣י אַרְיֵ֔ה וּֽמְתַלְּע֥וֹת לָבִ֖יא לֽוֹ׃

גּוֹי עָלָה עַל אַרְצִי. הַגּוֹבַאי הַזֶּה כִּנָּהוּ כְּצָבָא גּוֹי:

וּמְתַלְּעוֹת. הֵן הַשִּׁנַּיִם הַגַּסִּין שֶׁלּוֹעֵס בָּהֶן:

אֲרֵי עַמָא סְלִיק עַל אַרְעִי תַקִיף וְלֵית מִנְיָן שִׁנוֹהִי שִׁנֵי אַרְיָא וְנִבוֹהִי כְּבַר אַרְיְוָן:

כי גוי. על הארבה יאמר בלשון שאלה וכן שפנים עם לא עצום (משלי ל׳:כ״ו):

שניו שני אריה. אמר דרך גוזמא והפלגה והוא ענין מליצה:

עצום. חזק בכח:

ומתלעות. הם השינים הגסות כמו מתלעות עול (איוב כ״ט:י״ז):

כי גוי עלה על ארצי, מצייר את הארבה כגוי מצד התחברותם יחד כגוי מיוחד, והוא עצום מצד איכות כחו ואין מספר מצד רבויים שיניו האריה כחו בשיניו והביא כחו במתלעותיו, והוא י"ל שני אריה ומתלעות לביא להשחית את הכל: