אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם׃

לָא תִדְחֲלוּן חֵיוַת בָּרָא אֲרֵי אִתְעַטְרוּ דִרְוַת מַדְבְּרָא אֲרֵי אִילָנָא אַצְלַח אִבֵּיהּ תֵּינַיָא וְגוּפְנַיָא טְעַנוּ פֵּרֵיהוֹן:

אל תראו בהמות שדי - כנגד: גם בהמות שדי תערוג אליך.

כי דשאו נאות מדבר - הפך: ואש אכלה נאות מדבר.

כי עץ נשא פריו - הפך: כל עצי השדה יבשו.

אל תראו בהמות שדי. לדאוג על חסרון המרעה כי מעתה תגדל דשא במקום אהלי המדבר מושב הרועים:

כי עץ נשא פריו. ר״ל כי אפי׳ העץ יגדל פרי וכל שכן שתצמיח דשא כי יותר יש צורך מטר השמים אל האילנות מלדשא הארץ:

דשאו. מלשון דשא ועשב:

נאות. מדור:

נשא. טען וגדל:

חילם. מל׳ חיל וכח, ור״ל פריים:

אל תיראי בהמות שדי שאם היתה התשועה רק בעבור שמו הגדול לא היה מחזיר את התבואה רק בישוב לא במדבר, אבל עתה שהיה בעבור ישראל דשאו נאות מדבר ג"כ, כי עץ נשא פריו הגם שזה היה דרך נס כנ"ל, כי היה תשועה כולל בכל המקומות ובכל המינים: