וּמָכַרְתִּ֞י אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיַד֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְכָר֥וּם לִשְׁבָאיִ֖ם אֶל־גּ֣וֹי רָח֑וֹק כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ {פ}

לִשְׁבָאיִם וְגוֹ׳. לִבְנֵי שְׁבָא:

כִּי ה׳ דִּבֵּר. וְהֵיכָן דִּבֵּר ״עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו״ (בראשית ט:כה) כֵּן מְפֹרָשׁ בִּמְכִילְתִּין:

וְאֶמְסַר יַת בְּנֵיכוֹן וְיַת בְּנָתֵיכוֹן בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וִיזַבְּנוּנוּן לִבְנֵי שְׁבָא לְעַמָא רְחִיקָא אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ גְזִיר כֵּן:

ומכרתי - הוסיף על המדה.

ואת בנותיכם - שאינן יוצאות למלחמה.

שבאים - גוי רחוק שהוא ממלכות שבא.

ומכרתי. אמסור את בניכם ביד בני יהודה אלו שחזרו לארצם והם ימכרום לאנשי שבא היושבים ממרחק למען לא ישיבו לארצם לרב המרחק:

כי ה׳ דבר. כאומר ומי ישוב אמריו:

ומכרתי. ענין מסירה כמו כי צורם מכרם (דברים ל״ב:ל׳):