וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃

וְהֵימִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בְּמֵימְרָא דַייָ וּגְזָרוּ צוֹמָא וַאֲסָרוּ שַׂקִין מֵרַבְּהוֹן וְעַד זְעָרֵיהוֹן:

ויאמינו - כמו: ויאמן העם.

והטעם: באלהים - בדבר אלהים.

באלהים. ר״ל בדבר האמור בשם האלהים:

ויקראו צום. הכריזו יום צום:

ויאמינו אנשי נינוה באלהים, והיה החדוש שהאמינו תיכף ולא בקשו אות או מופת ותיכף התחילו בתפלה ע"י שלבשו שקים לתענית והכנעה, והעם לא התעוררו לתשובה כי לא עלה על דעתם שהם חוטאים כי יונה לא הודיעם זאת כנ"ל: