עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃

לאיש עשב בשדה. בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר:

עַל מַלְכַיָא הֲוָה רוּגְזִי וְעַל שִׁלְטוֹנַיָא אֲנָא מַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן אֲרֵי דָכֵיר יְיָ צְבָאוֹת יַת עַמֵיהּ יַת דְבֵית יְהוּדָה וִישַׁוֵי יַתְהוֹן כְּסוּסֵי תַקִיף דְזִוְתָן בִּקְרָבָא:

על - הפרשה דביקה היא והרועים הם מלכי יון שהיו מושלים על ישראל.

כסוס - נודע שיראה הודו.

על הרועים. ר״ל עתה בבוא הגאולה חרה אפי על הרועים הם מלכי האומות שהרעו להם:

ועל העתודים. על שרי האומות אזכור עונם לשלם גמול:

כי פקד. כי זכר ה׳ את עדרו הם בית יהודה לנקום נקמתם מיד הבבליים:

כסוס הודו במלחמה. בעת ילחמו ישים ה׳ אותם אמיצי לבב כמו הסוס המראה הודו ויוצא לקראת נשק:

העתודים. הם הזכרים מן העזים ויאמר על השרים בדרך שאלה:

אפקוד. ענין זכרון:

הודו. ענין הדר ואמצות הלב:

על, על כן חרה אפי על הרעים שהם המנהיגים שלהם שהתעו את הצאן, ועל העתודים שהם השרים והעשירים והחזקים אפקוד, כמ"ש (יחזקאל ל״ד:י״ז) הנני על הרועים וכו' הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, כי פקד ה' את עדרו, כמש"ש ודרשתי את צאני ובקרתים, ושם אותם כסוס תחת שהיו כצאן נכנעים, יתדמו כסוס שהודו מתראה במלחמה, ששם יראה גבורותיו וכחו, כן יתראה כחם במלחמת גוג ומגוג: