מִמֶּ֤נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כׇל־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו׃

מִנֵיהּ מַלְכֵּיהּ מִנֵיהּ מְשִׁיחֵיהּ מִנֵיהּ תְּקוֹף קְרָבֵיהּ מִנֵיהּ יִתְרַבּוּן כָּל פַּרְנָסוֹהִי כַּחֲדָא:

ממנו - המשיל יהודה לעץ חזק שממנו פנה ויתד וקשת. והטעם: כי לא ימשול זר בהם.

ממנו פנה. מיהודה יהיה המלך המשובח בעם כמו האבן ההושם בפנת הבית שהוא המשובח שבכולם על כי הוא נראה משני הצדדים ובלשון הזה נאמר על ישראל בכללם כמ״ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהילים קי״ח:כ״ב):

ממנו יתד. זה הלשון יאמר על הפקיד וממונה שהכל תלוי בו וכן נאמר בכ״ג הממונה על הבית ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג):

ממנו קשת מלחמה. ר״ל לוחמי מלחמתו יהיו ממנו ולא יצטרך לעזרה:

כל נוגש יחדיו. כל נוגשי האומות לעבודה כולם יחדיו יצאו ממנו:

פנה. זויות:

יתד. מסמר:

נוגש. דוחק ולוחץ:

ממנו פנה, הפנה הוא האבן שהוא היסוד והראש בבנין הבית, והוא משל אל המלך, והיתד הוא המחזיק את כל האהל, שהאהל הוא משל מושב הרועה שהוא הכהן או ראש הסנהדרין הרועה אותם בעניני הדת, וכמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן, שלעומת זה יצוייר המלכות בציור הבית, כמ"ש כי בית יעשה לך ה' (שמואל ב ז׳:י״א), ור"ל המלך ומורה הדת יצאו ממנו לא כמו בבית שני שנתמנו עפ"י מלכי פרס יון ורומי שהיו כבושים תחתיהם, וגם ממנו קשת מלחמה, לא יצטרכו לעזר עמים אחרים במלחמתם כי הגבורים שלהם יהיו מתוך העם, ועי"ז ממנו יצא כל נוגש יחדו שלא ימשלו עוד זרים עליהם: