דְּלִילָה ישבה בנחל שורק, ושמשון אהב אותה. סרני פלשתים באו אליה ופיתוה לגלות במה כוחו גדול, וכל אחד הבטיח לה כסף רב (שופטים טז).
שלוש פעמים הטעה אותה שמשון, אך היא הציקה לו בדבריה יום יום, עד ״וַתָּאֶץ לוֹ בִדְבָרֶיהָ... וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת״, ויגד לה שכוחו בשערו (שופטים טז).
דלילה הרדימה אותו וגילחה את שערו, וכוחו סר ממנו; הפלשתים תפסוהו וניקרו את עיניו (שופטים טז). בתנ״ך היא מסמלת את הפיתוי שהפיל את הגיבור.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של דְּלִילָה בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.