יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, משבט אפרים, היה עבד לשלמה. הנביא אחיה השילוני בישרוֹ, בסימן קריעת השלמה לשנים עשר קרעים, שימלוך על עשרה שבטים (מלכים א יא).
לאחר מות שלמה, כשהכביד רחבעם בנו את עולו על העם, פרשו עשרת השבטים והמליכו את ירבעם על ממלכת ישראל (הצפונית), בעוד יהודה נותרה לבית דוד (מלכים א יב).
כדי למנוע מן העם לעלות לירושלים, הקים ירבעם שני עגלי זהב בבית אל ובדן, ״הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (מלכים א יב). מעשה זה מוזכר לאורך ספר מלכים כחטא שהחטיא את ישראל. בתנ״ך הוא מייסד ממלכת ישראל הצפונית ודמות של פילוג רוחני.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של יָרָבְעָם בֶּן נְבָט בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.