יוֹתָם הוא בנו הצעיר של גדעון, שנמלט לבדו כשהרג אבימלך את שבעים אחיו, ״כִּי נֶחְבָּא״ (שופטים ט).
יותם עמד על ראש הר גריזים ונשא את משל העצים ההולכים למשוח עליהם מלך, שבו סירבו הזית, התאנה והגפן, ורק האטד הסכים למלוך (שופטים ט).
יותם התריע כי אם לא באמת ובתמים המליכו את אבימלך, תצא אש ותאכל אותם, ואחר כך ברח (שופטים ט). דבריו התקיימו במפלת אבימלך ושכם. בתנ״ך הוא סמל הקול המוסרי המתריע נגד השלטון בכוח.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של יוֹתָם בֶּן גִּדְעוֹן בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.