ציון היא במקורה שם מצודת היבוסי בירושלים: ״וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן, הִיא עִיר דָּוִד״. מאותה שעה הפך השם ״ציון״ לכינוי לעיר דוד, ולאחר בניין המקדש - לכינוי להר הבית ולירושלים כולה.
בספר תהילים ובנביאים ציון היא שם נרדף למקום נוכחות ה': ״כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ״. מכאן ״שיבת ציון״ - שם הכמיהה והשיבה מן הגלות. ציון היא אחד השמות הטעונים ביותר בתנ״ך לירושלים ולעם ישראל.
הפסוקים במקרא
דמויות קשורות
סיפורים קשורים
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את ציון בתנ״ך. התיאור מבוסס על הכתוב במקרא ועל הפסוקים המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי המסורת״, ״לפי חז״ל״), וזיהוי גאוגרפי שאינו ודאי מסומן כמשוער - ואינם מוצגים כעובדה מקראית.