ירושלים נזכרת ראשונה כעיר מלכהּ אֲדֹנִי צֶדֶק בימי יהושע, ובתקופת השופטים היתה עיר היבוסי. דוד המלך כבש את מצודת ציון מיד היבוסי ״וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד״, והפך אותה לבירת הממלכה המאוחדת. לשם העלה את ארון הברית.
בנו שלמה בנה בירושלים את בית המקדש, ומאז היא לב עבודת ה' ומרכז הנבואה. הנביאים ראו בה את ״הַר בֵּית ה'״ שאליו ינהרו כל הגויים. ירושלים היא העיר המרכזית בתנ״ך: מקום המלוכה, המקדש והתקווה, גם לאחר החורבן והגלות ובשיבת ציון.
הפסוקים במקרא
דמויות קשורות
סיפורים קשורים
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את ירושלים בתנ״ך. התיאור מבוסס על הכתוב במקרא ועל הפסוקים המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי המסורת״, ״לפי חז״ל״), וזיהוי גאוגרפי שאינו ודאי מסומן כמשוער - ואינם מוצגים כעובדה מקראית.