אֵלּוּ קָדָשִׁים שֶׁוַּלְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְלַד שְׁלָמִים, וּתְמוּרָתָן, וּוְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כִשְׁלָמִים, וּטְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפָה וְחָזֶה וָשׁוֹק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא נֶחְלְקוּ עַל וְלַד וְלַד שְׁלָמִים וְעַל וְלַד וְלַד תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִקְרַב. וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל הַוָּלָד, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִקְרַב, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס עַל וְלַד שְׁלָמִים, שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, אֲנִי מֵעִיד, שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, וַאֲכַלְנוּהָ בְפֶסַח, וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג:

אלו קדשים. וולד ולדן עד סוף העולם. בגמרא פריך, כיון דתני וולדן, ולד ולדן עד סוף העולם למה לי. משום דשמעיה תנא דידן לר׳ אליעזר דאמר לקמן ולד שלמים לא יקרב שלמים, משום הכי תנא ולד ולדן עד סוף העולם, כלומר, לא מיבעיא בולדן דלא מודינא לך, אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך:

אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן כו': ר"א אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים כו': מה שאמר ולדן ר"ל ולדי שלמים ולדי תמורת שלמים וסבת מחלוקת ר' אלעזר וחכמים שרבי אלעזר אומר שאם אנו מתירים לקרב ולד שלמים הרי זה מניח בהמת שלמים כשהיא אצלו ואינו שוחטה ותלד להרבות לו שלמים ועובר על מה שאמר רחמנא לא תאחר לשלמו ורבנן אין חוששין לגזירה זו ואמר ר"ש שחכמים מודים שלא יקרב ולד [ולד] לפי שגילה דעתו (שלא) [שמא] יעשה מהם עדרים ועל הולד עצמו נחלקו ועדות רבי פפייס סותר דברי ר' אלעזר ומ"ש בחג ר"ל בחג השבועות לפי שכל החכמים מסכימים על שאין ראוי לאחר הקדשים שהם אצלו לאחר הרגל לפי שהוא עובר על עשה והוא מה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה ר"ל בבאך לחג הבא כל מה שעליך ואם איחר עובר על עשה אבל לא תעשה אינו מתחייב עד לאחר שלש רגלים ואז עובר על לא תאחר לשלמו כמו שבארנו בתחלת ראש השנה ואין הלכה לא כר"ש ולא כר"א ועדות רבי פפייס אמת ועושין על פיו וכתוב בספרי רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך זה נדר תשא ובאת יכול שומע אני יכנסו לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים יכול אף ולד הקדשים כן ת"ל רק וכבר ידעת שאחד מעקרי הקשות המשא ומתן דאכין ורקין למעוטין נתנו:

ולד שלמים ותמורתיהן. יליף לה בגמ'. מדהמ"ל גבי שלמים אם מן הבקר הוא מקריב וגו' אם זכר אם נקבה ל"ל זכר לרבות את הולד. דולד לשון זכר משמע. נקבה לרבות את התמורה. דתמורה לשון נקבה משמע. וכתבו התוס' ואע"ג דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אצטריך קרא לרבויי דקרבה. וא"ת ומ"ש הכא דאצטריך לרבויי דקרב. וגבי בכור ומעשר כתיב הם. דממעטינן מיניה. הם ולא ולדן ולא תמורתן [לרבי יהודה בסוף מסכת בכורות כמ"ש שם הר"ב] וי"ל אחרי שכתוב מיעוט גבי בכור ומעשר איצטריך הכא קרא לרבות ע"כ.

וולדן. ר"ל ולדי שלמים. ולדי תמורת שלמים. הרמב"ם:

עד סוף העולם. כתב הר"ב משום דשמעיה תנא [דידן] לר"א כו' אלא אפילו עד סוף העולם. ובריש מסכת יבמות. לא דייק. כיון דתנא צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף העולם למה לי. דפשיטא דכולהו צריכי למתני דלא הל"ל דפטרי צרות וצרות דצרות. אי לאו דתנא להו לכולהו. וא"ת וליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי"ל דזו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי. ותימא דבריש פ"ט דכתובות מצריכים לתרווייהו [כמ"ש שם] וי"ל דהתם בלישנא הכתוב בשטר דייקי. דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל בלישנא דמתני' ליכא למידק כולי האי. תוס':

לא יקרב. כתב הר"ב משום גזירה כו' ויגדל כו' ואתי לידי גיזה ועבודה. וכן פירש"י וכ"כ עוד הר"ב מ"ו פ"ז דעדיות. וקשיא דתיפוק ליה דמשהה ועובר בעשה א"נ בבל תאחר כדלקמן. והרמב"ם מפרש שם וכאן. ועובר על מה שאמר רחמנא (דברים כ״ג:כ״ב) לא תאחר לשלמו.

וחכ"א יקרב. צ"ע חכמים היינו ת"ק. תוס'. וכלומר לתנא דפליג אדר"ש דמשמע דלדידיה נחלקו ר"א וחכמים על ולד ולד.

ואכלנו ולדה שלמים בחג. פי' הר"ב בחג השבועות קאמר שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות. דהוא חג סתמא וטעמא פרישית במ"ב פ"ק דר"ה. והכא דלפי האמת קרי לשבועות חג סתמא. דכלומר חג הסמוך. ומ"ש הר"ב שאם היה ממתין לחג הסוכות נמצא עובר בעשה. פירש"י. דבשלמא בפסח. לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוה דנולד בפסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו שבעה ימים ע"כ. והכי איתא בגמרא פ"ק דר"ה דף ו'. ומ"ש הר"ב דבלאו אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים מפורש בריש ר"ה: